Back

לאה (יולן) פרידמן איננה.

 

ב-18.08.2002 , מלאו לאמנו 93 שנה. למרות שלא חשה בטוב, הצלחנו לקחת אותה למסעדת דגים, לחגוג לה את יום הולדתה ולשמח אותה.

כעבור שבועיים חל חג ראש השנה, והיא בלתה אותו אצלנו. ראינו שמצבה הדרדר , ולעצת רופאיה נלקחה לבית החולים לבדיקות. שם התברר לנו מצבה, ואכן כעבור חודש ימים בלבד הלכה לעולמה. יהא זכרה ברוך.



לחץ להגדלה דפי עד מהיכל השמות - יד ושם

לאה, יולן בפי אוהביה ומוקיריה, פרידמן לבית הירשלר, נולדה , כאמור, בשנת 1909 באייזנשטדט אשר בבורגנלנד, אוסטריה. היא היתה הבכורה להוריה יהודה, (נין לרב יהודה אסאד הידוע) ואסתר לבית כהן.

 



 אחריה נולדו עוד 6 אחים ואחיות, אשר אחד מהם נפטר בינקותו. אחיה הצעיר ביותר, פרץ-פרי, נהרג ב 1945 ,מיד עם סיום  מלחמת העולם השניה, בהיותו בבריגדה העברית.

על ימי ילדותה באייזנשטדט ספרה לנו אמנו, על  למודיה , בהם הצטיינה במיוחד ועל תעלוליה.




בגיל 15 עברה יולן אל העיר לייפציג אשר בגרמניה, שם גרה בבית דודה, אחי אמה, הרב ד''ר יעקב כהן, שהיה מורה לרבים מגדולי יהדות אירופה. ספרית דודה מנתה  כ 10000 ספרים ונכחדה ע"י הנאצים.

יולן המשיכה את למודיה בלייפציג  בגמנסיה, ובמיוחד בלימודי מסחר וחשבונאות, בהם הצטיינה. לכשסיימה, החלה לעבוד בבנק של ידיד אביה, מר כרוך, אשר בנינו הגבוה נמצא עדייו לתפארת בעיר העתיקה של לייפציג.




במקביל לעבודתה , היתה יולן חברה בתנועת הנער הציוני דתי דאז, ובמסגרת זו, פגשה את אבינו, ד''ר חיים ברוך פרידמן, בוב בפי ידידיו, שהיה מדריך ומרצה אורח. 



בשנת  1931 נשאו בחתונה מענינת במיוחד, שכן , מאז הקרע הגדול בין חסידים למתנגדים, היתה זו החתונה הראשונה בין משפחת אדמורים מפורסמת למשפחת רבנים מתנגדים, מפורסמת אף היא. אמא ספרה שמאחר שלא הכירה את שפת האידיש ,הרי כשברכוה, ואפילו בעברית בניגון אידישאי-"מאזעל-טוף"-  ענתה "גיט יונטף", לצהלת כל הנוכחים.

בשנת 1932, בקמניץ, מקום בו עברו יולן ובוב לגור, נולדה בתם הבכורה חנה.

באותו זמן,החלו יולן ובוב בהכנות לעליה לארץ. בוב יצא להכשרה ב"גרינגסהוף", ואילו יולן עם התנוקת נסעה אל הוריה באייזנשטדט. את כל רהיטיהם חלקו לשכנים, הגרמנים הנוצרים, אתם היו ביחסים מצוינים. הם נפרדו מכולם, במיוחד מ-מרישן, חברתה ללמודים של יולן, ששמשה מטפלת לחנה התנוקת. ראוי לציין, שמרישן זו, הצילה והסתירה יהודים בזמן שלטון הנאצים, ולאחר נפילת החומות התכתבה אתה יולן עד ליום מותה, ולאחר מכן עם אחותה האנה.

בפברואר 1934 עלתה המשפחה הקטנה לארץ, ויחד עם חברים נוספים הקימו

את קבוצת "רודגס" שהיתה הגרעין של קבוץ "יבנה" דהיום.

יולן לא חשה בטוב  במסגרת הקבוץ, ואז עברה המשפחה לצפת, שם נולדה להם בשנת 1936 הבת השניה, ידידה.  כרגיל במשפחות מורים, עברה המשפחה ממקום למקום. בבת ים הצעירה והקטנה, שהיתה אז מושבה, קבל בוב את ניהול ב"ס חכמוני’ ואילו יולן החלה להתעסק בעניני ציבור, אם בויצו ואם בנשות- מזרחי.



השנה היתה 1942, באמצע  מלחמת העולם השניה, כאשר עברה המשפחה לירושלים. הוריה של יולן, שעברו ב1936 לבודפסט שבהונגריה, מקום שם קבל סבא יהודה משרה ע"י ידידו מר שנדור וולף, ושאותם הצלחנו עוד לבקר בקיץ 1938, נקלעו לתוך מערבולת המלחמה. הם הוכנסו לגיטו, ואילו האחות הצעירה, אירן, נשלחה לאושביץ.

עם גמר המלחמה נתברר שההורים ובני המשפחה הקרובים ניצלו, ועלו ארצה.

בדירה הקטנה בירושלים, שם גרה המשפחה, בשעה שאבינו, ברוך (בוב), משמש כמנהל לביה''ס התיכון ''מעלה'', הצטרפו לחדר אחד סבא יהודה וסבתא (אומה) אסתר.בצפיפות זו המשיכה המשפחה להתגורר, אף כשפרצה מלחמת השחרור.

יולן הראתה כל השנים כשרון רב בעבודת יד. היא תפרה וסרגה, ולימדה את שכנותיה איך לסרוג ולרקום ואף לתפור את בגדי הילדים. כשנה לפני סוף מלחמת השחרור, נתבקשה יולן ללמד בצורה מסודרת את מקצוע מלאכת היד בביה''ס הירושלמי ''חורב''. מאז, ועד יציאתה לפנסיה, בגיל 73 , המשיכה יולן בהוראת מקצוע זה בחיפה, ואף היתה למפקחת במשרד החינוך בחיפה למקצועות המלאכה.



בשנת 1946, תקפה את יולן מחלת סרטן השד. היא עברה כריתה, ולאחר מכן טיפול בראדיום, והקרנות בקרני רנטגן. הזמן היה תחילת מלחמת השחרור, והדרך להר-הצופים, ולבית החולים הדסה, נחסמה. לפיכך קבלה יולן את הטיפול במכון פרטי, שם קבלה עודף הקרנות, שגרמו לה נזקים שהלכו וגדלו, עד לשיתוק מוחלט של הזרוע השמאלית, בנוסף לעוד חוליים בישים.

אך לא יולן תיפול ברוחה. היא היתה ל"אגודה" בת איש אחד, בה הלכה תמיד לעודד את חולי הסרטן, ולהראות להם איך אפשר להתגבר. היא המשיכה בכל עיסוקיה הרגילים, אף כשיכלה להשתמש רק ביד אחת.

קרוב ליום הולדתה ה- 70  תקפה אותה מחלת הסרטן בשנית, הפעם במעי הגס, ואף הפעם התגברה עליו, אחרי ניתוח וטיפול כמותרפי מונע, במשך שנה וחצי. מאום לא מנע ממנה להמשיך בעבודתה, ועם צאתה לנמלאות הצטרפה לארגון יע''ל בבית החולים רמב''ם. היא סייעה למרפאה הפיסיותרפית במשך 17 שנות התנדבותה , בתכתובת וסידורי משרד.


משחר ילדותנו שמענו את אמא מספרת על ציוריה בילדותה, ועל רצונה לשוב ולצייר "כאשר יהיה לה פנאי..." ואכן, בגיל 73, בצאתה לגמלאות,הצטרפה לקורס ציור של הסתדרות המורים, והרי חלק מהתוצאות
לחץ על תמונה לראות מבחר ציורים


אנחנו נהגנו לחגוג להורינו את ימי הולדתם, במיוחד אלה העגולים. גולת הכותרת היתה חגיגת יום הולדתה  ה- 90 של יולן, אותו חגגנו באולם שמחות בנתניה, כאשר רבים מבני המשפחה מכל רחבי הארץ הגיעו לברך אותה.



בשנה האחרונה נראה היה שאמא שלנו מתחילה להראות סימני ירידה בריאותיים. לא עזרו תחנונינו שתקח עזרה נוספת , לפחות פעם בשבוע, ללא הצלחה. היא החלה לדבר על כך ש''מספיק''...

ב-18 לאוגוסט חגגנו לה, כאמור, את יום הולדתה ה-93, ומיד לאחר מזאת באה אל בתה חנה לראש-השנה. חודש לאחר מכן נפטרה. יהא זכרה ברוך.

 



לחץ כאן עבור דברים לזכרה